היום הזה קשה. מקנן בי הפחד שהמהלך לשחרור החטופים יתגלגל בסופו של דבר לויתור על המטרה לנקות את עזה משלטון החמאס.

תחושה חזקה של חוסר ודאות וחשש לעתיד.

הראש לא ממש עובד. סתם מעביר את הזמן. עושה מה שמצליח לעשות.

טוב שכבר עברנו מספיק כדי לדעת שבסוף מתרגלים להכל, ועדיין, ימים כמו היום הזה, הם ימים מחורבנים.

קישור לפוסט בפייסבוק

אני מיואש מהמצב במדינה.
היה שלב לפני המלחמה שקראתי לממשלה ‘ממשלת החורבן’.
אמרו לי שזה חריף מדי, אז הפסקתי להשתמש בביטוי הזה.
לצערי התברר שהביטוי הזה דווקא נכון.

כרגע אין מה לעשות.

ברגע שיתחיל קמפיין מסודר להפלת ממשלת נתניהו אני אצטרף אליו ככל יכולתי.

הלוואי שאיכשהו התפקוד של הממשלה ישתנה. אבל זה לא ריאלי.

אני גם לא אופטימי שהממשלות הבאות יצעידו את ישראל לעתיד חדש.
תומכי הממשלה הנוכחית הם עדיין כח פוליטי מאד חזק, ואני בספק אם האסון של המלחמה הזו יפקח את עיניהם. אני חושש שזה רק יעודד לקדם אותם יוזמות יותר הרסניות לעתיד מדינת ישראל, כמובן מתוך כוונות טובות, פלוס אופורטוניסטים שרוכבים על הכוונות הטובות האלה.

מנסה להתמקד בתקופה הקרובה בפרוייקטים האישיים שלי,
כלומר בעיקר בקידום קהילת מעקף.

לחלום שיהיה טוב תמיד אפשר.
גם אם המציאות נראית קודרת.

קישור לפוסט בפייסבוק

הכותרת הזו בידיעות אחרונות מדאיגה אותי.

אני מעריך את עצמי על היכולת לתפקד גם בתוך חוסר הודאות הגדול אליו נקלענו.

ועדיין, התחושה היא קשה, ומבחינת הדאגה לעתיד היא רק מתחזקת.

אני אפילו לא מצליח לבטא במלים את עוצמת אי-הוודאות.
מרגיש שהעתיד פשוט הפך להיות פתוח לגמרי.
הלוואי שהחיים ימשיכו כרגיל בסופו של דבר, וכך אני מתנהל.
אבל ברקע, במחשבות שנמצאות בחלק האחורי של המוח, יש תחושה מתמדת ששום דבר כבר לא יציב. אי אפשר כבר לומר שום דבר בטוח לגבי עתיד מדינת ישראל.

נותר רק לקוות לטוב.

קישור לפוסט בפייסבוק

סוף סוף חזרתי למכמש אחרי שאתמול נסעתי למצפה רמון בתחבורה ציבורית.
מסע מייגע.

עדיין תחושת הבדידות וחוסר החיבור לצוות מעיקה.

עם זאת, ניכר שיפור.

יש כרגע שני פרוייקטים שאני מעורב בהם.

1. שני יהודים, אחד מארה"ב, השני מדרום אפריקה, מנסים להקים צוות שיבנה פיתרון טכנולוגי שיסייע למצב בישראל.
   כרגע הגדרנו שננסה לעזור לעסקים קטנים בישראל. הרעיון הראשוני שאנחנו מעוניינים להתחיל איתו הוא סיוע לעסקים שיכולים לתת שירות ללקוחות בחו"ל, כמו מעצבים גרפיים, או בוני אתרים, להתחבר עם לקוחות בקהילות יהודיות בחוץ לארץ.

2. בקהילת מעקף נוצר קשר עם חברת GitStart ואנחנו מתחילים לעבוד על שיתוף פעולה. בשני המקרים מדובר בעבודה מול אנשים. אמנם לא מוגדר ממש צוות. אבל לפחות יש מחוייבות הדדית מלאה, וזה יותר חזק מאשר המתנדבים הנקודתיים שיוצא לי לפגוש בקהילת מעקף. (גם המתנדבים הנקודתיים זה סבבה).
   אז אני מוצא קצת שפיות בתוך הכאוס.
   ומקווה לטוב.

קישור לפוסט בפייסבוק

היום אני מרגיש יותר חזק את הכאב בלב.

שמח שיש לי מה להתעסק עם קהילת מעקף.

ועדיין להיות בזמן הזה בלי עבודה מעיק עליי.

אני אוהב להיות חלק ממשהו. חלק מצוות. עם אנשים להעביר איתם את היום.

בימים כאלה החסרון של סביבת עבודה מעיק יותר.

אלה הימים. מאחל לנו שנהיה כמה שיותר חזקים, וגם ניתן לעצמנו להישבר מתי שצריך.

קישור לפוסט בפייסבוק

לצערי גם בחיי האישיים, בלי קשר למלחמה, אני חווה כעת אתגר משמעותי.
האתגר גם לא קשור לזה שאני בתקופה של חיפוש עבודה, בזמן שממש לא מתאים להיות בחיפוש עבודה. חיפוש עבודה כעת הוא אתגר בפני עצמו.
לא אפרט על הקושי האישי כי הוא לא מתאים לפלטפורמה.

בכל אופן העיקר שיש לי סדר יום ויש לי מה לעשות עם עצמי בימים הקשוחים האלה.

אתמול עבר, גם היום יעבור, וגם מחר יעבור.

התקופה הזו תעבור.

אז מה אני עושה בימים אלה? ממשיך לקדם את מעקף - קהילת קוד פתוח ישראלית.
התחילו להצטרף מתנדבים לבניית האתר של הקהילה. יוזמות נוספות מתבשלות.

הלב כואב, אך יחד עם הכאב אני מצליח לתפקד.

חולם על שגרה, אבל מבין שהיא לא תגיע בעתיד הנראה לעין.

קישור לפוסט בפייסבוק

אז בלילה היתה במכמש התראה על חדירת מחבל ליישוב. נגמר בלי כלום. עברנו גם את זה.

ומה היום? שבת? לא מרגיש ככה.

מה אני עושה כדי להעביר את הזמן בשפיות?
ממשיך עם קידום הפרוייקט שלי: מעקף - קהילת קוד פתוח ישראלית.
מצאתי חברים שיעזרו באופן מקומי למשימות ספציפיות, אני מקווה שבהמשך אמצא חברים שיצטרפו ממש כשותפים לקידום הפרוייקט.

פעילות נוספת שאני עושה זה לייצא את הרעיון של קהילת מעקף בעולם. המטרה היא שתקום קהילה שלוקחת את הרעיון של הקהילה הישראלית, והיא תהיה קהילה באזור דובר אנגלית. אחרי שתהיה קהילת קוד פתוח אזורית באנגלית, יהיה הרבה יותר קל ליצא את הרעיון הזה החוצה.
הפעילות הזו של הפצת הרעיון בעולם מאפשרת לי תקשורת עם אנשים בעולם שלא נמצאים בתוך הטראומה שלנו. וזה עוזר לי מאד.

כל עזרה לקידום קהילת מעקף תתקבל בברכה.

קשה לחיות עם אי ודאות כל כך גדולה כלפי העתיד.

בכלל הייתי אמור לחפש עבודה. וברור שזה מדאיג להיות מחפש עבודה בסיטואציה הנוכחית. לפחות עברתי הרבה דברים בחיים ואני מבין שגם את זה אני אעבור.

עוד יום עובר עלינו, גם הוא יעבור.

קישור לפוסט בפייסבוק

גרתי בבני נצרים. ישוב במועצה אזורית אשכול.
אני כבר יודע על חבר טוב, חיים כצמן מחולית, שאיננו איתנו עוד.
את שני הנופלים משלומית אני מכיר בפניהם.
חבר טוב ניצל מהטבח בניר-יצחק.
חבר של המשפחה ניצל מהטבח בבארי.

אני בטוח שאשמע עוד הרבה בשורות טובות ורעות סביב הטבח במועצה אזורית אשכול.

הלב מתפוצץ. הכאב יושב בו כל היום. אני עוד לא מתחיל לעכל את אירועי השבוע האחרון.

דרך ההתמודדות שמצאתי היא להתעסק בקידום מעקף - קהילת קוד פתוח שהקמתי. ככל יכולתי אני מקדם את אתר האינטרנט החדש של הקהילה, שפתחתי בימים האחרונים, וכל פעילות נוספת של הקהילה שאפשר לקדם אני מקדם.
אם מגיעה בקשה לסיוע שקשורה למלחמה, היא כמובן מקבלת עדיפות ופרסום לחברי הקהילה.

מה שקשה לי זה הבדידות.

אני עושה את הפרוייקט הזה לבד, בלי שותפים. וזה קשה עבורי.

אם אתם מכירים אנשים שיהיו מעוניינים להצטרף כשותפים לפרוייקט הזה - יעזור לי מאד. מאחל לכולנו שנדע ימים טובים.

אני שמח שאני יודע שאני מוקף בחברים טובים, למרות שבסופו של דבר במצב הנוכחי, שאני אמור בכלל לחפש עבודה, אני פחות חווה את הסביבה של החברים באופן מיידי ויומיומי.

קישור לפוסט בפייסבוק