מסיבת שבע ברכות לאוריאל ולבנת

מוזמנים בכיף לשמוח איתנו

המסיבה תתקיים בגני יהושע, ביום חמישי הקרוב 18.4 החל משעה 19:00.

אם אתם מגיעים מוזמנים להצטרף לקבוצת הוואטסאפ:
גם אני מגיע לשבע ברכות של אוריאל ולבנת

המסיבה בסגנון ‘הביאו את השפע’, מוזמנים לעדכן בטבלה המשותפת אם אתם מביאים משהו:
טבלה משותפת הביאו את השפע

אוריאל יגיע עם המפוחית שלו, לבנת עם האקורדיון, ונשמח שגם אתם תגיעו עם כלי נגינה 🙂
יהיה כיף!


Serenity Prayer

The serenity prayer as a guide through life’s chaos, underscoring acceptance, courage, and wisdom.

“God, grant me serenity to accept what I cannot change,
courage to change what I can,
And the wisdom to distinguish between the two.”

This prayer, in my view, embodies the quintessential philosophy for navigating life’s challenges.
We often wish life could be as straightforward as a video game, where everything is precisely tailored to our capabilities, allowing us to advance and succeed step by step.

Yet, life is inherently chaotic.

It’s filled with sufferings we are powerless to alter.
We encounter obstacles that, despite our best efforts, lead to failure.
The moments I hold in high regard are those when I’ve either reconciled with grief,
Or when I’ve risen to a challenge, effecting change until achieving the sought-after outcome.

And then there’s life, replete with trials I’ve attempted to surmount and failed, along with sorrows I took too long to reconcile with.

Life perpetually introduces us to the unfamiliar, which invariably falls outside the neat frameworks we’ve constructed in our minds.

And for a moment in this odyssey, I express my gratitude.
(Thus, I conclude this piece with yet another platitude…)

Link to the original Hebrew post on Facebook

My Personal Journey with Geekonomy Podcast

A heartfelt reflection on the 800th episode of a cherished podcast Geekonomy, discussing its profound influence on my worldview and personal experiences.

In the midst of the national chaos, it was quite challenging to find a moment to acknowledge that the episode featuring Shlomi Eldar marks the remarkable 800th installment of the Geekonomy podcast! I decided to take a brief pause and jot down my thoughts about this extraordinary podcast, which happens to be my absolute favorite. It has been a constant companion throughout many years.

Let me begin by emphasizing the profound impact this podcast has had on my perspective of the world. When I first started tuning in, I was a curious student at the Har Hamor Beit Midrash, which, for those unfamiliar, was instrumental in the creation of the Noam party.

I distinctly remember Doron Nir discussing the concept of ‘geekiness’ and highlighting that even a seemingly mundane topic could be explored with such precision and craftsmanship that it becomes impossible to overlook its quality. It dawned on me that the world can be seen from countless angles, and it isn’t what I initially perceived.

I was fortunate enough to be featured on the podcast, an achievement I’m deeply proud of, although I must admit I was less satisfied with the final result of the episode. It’s worth noting that Reem Sherman has since improved her ability to interview individuals with religious perspectives and grant them the space to express their worldviews.

In these trying times, I find solace in the fact that the podcast continues to produce high-quality content that I thoroughly enjoy. There are so many episodes that have opened my mind to new ideas and experiences, but I’ll limit my mention to the exceptional episode featuring Shushan Hearn, the leader of the Fair Planet association. Their mission to combat world hunger by collaborating with small farmers in impoverished nations left a lasting impression on me. It’s even more poignant to me now, knowing that she is currently held in captivity in Gaza, given the personal connection I developed through that particular episode.

I also invite you to share your favorite episodes in the comments as we celebrate this momentous 800th episode!

Link to the original Hebrew post on Facebook

פוסטים אישיים מתקופת המלחמה

פוסטים מתקופת המלחמה. כל פוסט שכתבתי בפייסבוק נפתח בשורה הזו:

אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי.
אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

פוסט אישי 8

כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

היום הזה קשה. מקנן בי הפחד שהמהלך לשחרור החטופים יתגלגל בסופו של דבר לויתור על המטרה לנקות את עזה משלטון החמאס.

תחושה חזקה של חוסר ודאות וחשש לעתיד.

הראש לא ממש עובד. סתם מעביר את הזמן. עושה מה שמצליח לעשות.

טוב שכבר עברנו מספיק כדי לדעת שבסוף מתרגלים להכל, ועדיין, ימים כמו היום הזה, הם ימים מחורבנים.

קישור לפוסט בפייסבוק

פוסט אישי 7

כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

אני מיואש מהמצב במדינה.
היה שלב לפני המלחמה שקראתי לממשלה ‘ממשלת החורבן’.
אמרו לי שזה חריף מדי, אז הפסקתי להשתמש בביטוי הזה.
לצערי התברר שהביטוי הזה דווקא נכון.

כרגע אין מה לעשות.

ברגע שיתחיל קמפיין מסודר להפלת ממשלת נתניהו אני אצטרף אליו ככל יכולתי.

הלוואי שאיכשהו התפקוד של הממשלה ישתנה. אבל זה לא ריאלי.

אני גם לא אופטימי שהממשלות הבאות יצעידו את ישראל לעתיד חדש.
תומכי הממשלה הנוכחית הם עדיין כח פוליטי מאד חזק, ואני בספק אם האסון של המלחמה הזו יפקח את עיניהם. אני חושש שזה רק יעודד לקדם אותם יוזמות יותר הרסניות לעתיד מדינת ישראל, כמובן מתוך כוונות טובות, פלוס אופורטוניסטים שרוכבים על הכוונות הטובות האלה.

מנסה להתמקד בתקופה הקרובה בפרוייקטים האישיים שלי,
כלומר בעיקר בקידום קהילת מעקף.

לחלום שיהיה טוב תמיד אפשר.
גם אם המציאות נראית קודרת.

קישור לפוסט בפייסבוק

פוסט אישי 6

כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

הכותרת הזו בידיעות אחרונות מדאיגה אותי.

אני מעריך את עצמי על היכולת לתפקד גם בתוך חוסר הודאות הגדול אליו נקלענו.

ועדיין, התחושה היא קשה, ומבחינת הדאגה לעתיד היא רק מתחזקת.

אני אפילו לא מצליח לבטא במלים את עוצמת אי-הוודאות.
מרגיש שהעתיד פשוט הפך להיות פתוח לגמרי.
הלוואי שהחיים ימשיכו כרגיל בסופו של דבר, וכך אני מתנהל.
אבל ברקע, במחשבות שנמצאות בחלק האחורי של המוח, יש תחושה מתמדת ששום דבר כבר לא יציב. אי אפשר כבר לומר שום דבר בטוח לגבי עתיד מדינת ישראל.

נותר רק לקוות לטוב.

קישור לפוסט בפייסבוק

פוסט אישי 5

כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

סוף סוף חזרתי למכמש אחרי שאתמול נסעתי למצפה רמון בתחבורה ציבורית.
מסע מייגע.

עדיין תחושת הבדידות וחוסר החיבור לצוות מעיקה.

עם זאת, ניכר שיפור.

יש כרגע שני פרוייקטים שאני מעורב בהם.

  1. שני יהודים, אחד מארה"ב, השני מדרום אפריקה, מנסים להקים צוות שיבנה פיתרון טכנולוגי שיסייע למצב בישראל.
    כרגע הגדרנו שננסה לעזור לעסקים קטנים בישראל. הרעיון הראשוני שאנחנו מעוניינים להתחיל איתו הוא סיוע לעסקים שיכולים לתת שירות ללקוחות בחו"ל, כמו מעצבים גרפיים, או בוני אתרים, להתחבר עם לקוחות בקהילות יהודיות בחוץ לארץ.

  2. בקהילת מעקף נוצר קשר עם חברת GitStart ואנחנו מתחילים לעבוד על שיתוף פעולה. בשני המקרים מדובר בעבודה מול אנשים. אמנם לא מוגדר ממש צוות. אבל לפחות יש מחוייבות הדדית מלאה, וזה יותר חזק מאשר המתנדבים הנקודתיים שיוצא לי לפגוש בקהילת מעקף. (גם המתנדבים הנקודתיים זה סבבה).
    אז אני מוצא קצת שפיות בתוך הכאוס.
    ומקווה לטוב.

קישור לפוסט בפייסבוק

פוסט אישי 4

כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

היום אני מרגיש יותר חזק את הכאב בלב.

שמח שיש לי מה להתעסק עם קהילת מעקף.

ועדיין להיות בזמן הזה בלי עבודה מעיק עליי.

אני אוהב להיות חלק ממשהו. חלק מצוות. עם אנשים להעביר איתם את היום.

בימים כאלה החסרון של סביבת עבודה מעיק יותר.

אלה הימים. מאחל לנו שנהיה כמה שיותר חזקים, וגם ניתן לעצמנו להישבר מתי שצריך.

קישור לפוסט בפייסבוק

פוסט אישי 3

כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

לצערי גם בחיי האישיים, בלי קשר למלחמה, אני חווה כעת אתגר משמעותי.
האתגר גם לא קשור לזה שאני בתקופה של חיפוש עבודה, בזמן שממש לא מתאים להיות בחיפוש עבודה. חיפוש עבודה כעת הוא אתגר בפני עצמו.
לא אפרט על הקושי האישי כי הוא לא מתאים לפלטפורמה.

בכל אופן העיקר שיש לי סדר יום ויש לי מה לעשות עם עצמי בימים הקשוחים האלה.

אתמול עבר, גם היום יעבור, וגם מחר יעבור.

התקופה הזו תעבור.

אז מה אני עושה בימים אלה? ממשיך לקדם את מעקף - קהילת קוד פתוח ישראלית.
התחילו להצטרף מתנדבים לבניית האתר של הקהילה. יוזמות נוספות מתבשלות.

הלב כואב, אך יחד עם הכאב אני מצליח לתפקד.

חולם על שגרה, אבל מבין שהיא לא תגיע בעתיד הנראה לעין.

קישור לפוסט בפייסבוק

פוסט אישי 2

כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

אז בלילה היתה במכמש התראה על חדירת מחבל ליישוב. נגמר בלי כלום. עברנו גם את זה.

ומה היום? שבת? לא מרגיש ככה.

מה אני עושה כדי להעביר את הזמן בשפיות?
ממשיך עם קידום הפרוייקט שלי: מעקף - קהילת קוד פתוח ישראלית.
מצאתי חברים שיעזרו באופן מקומי למשימות ספציפיות, אני מקווה שבהמשך אמצא חברים שיצטרפו ממש כשותפים לקידום הפרוייקט.

פעילות נוספת שאני עושה זה לייצא את הרעיון של קהילת מעקף בעולם. המטרה היא שתקום קהילה שלוקחת את הרעיון של הקהילה הישראלית, והיא תהיה קהילה באזור דובר אנגלית. אחרי שתהיה קהילת קוד פתוח אזורית באנגלית, יהיה הרבה יותר קל ליצא את הרעיון הזה החוצה.
הפעילות הזו של הפצת הרעיון בעולם מאפשרת לי תקשורת עם אנשים בעולם שלא נמצאים בתוך הטראומה שלנו. וזה עוזר לי מאד.

כל עזרה לקידום קהילת מעקף תתקבל בברכה.

קשה לחיות עם אי ודאות כל כך גדולה כלפי העתיד.

בכלל הייתי אמור לחפש עבודה. וברור שזה מדאיג להיות מחפש עבודה בסיטואציה הנוכחית. לפחות עברתי הרבה דברים בחיים ואני מבין שגם את זה אני אעבור.

עוד יום עובר עלינו, גם הוא יעבור.

קישור לפוסט בפייסבוק

פוסט אישי 1

כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.

גרתי בבני נצרים. ישוב במועצה אזורית אשכול.
אני כבר יודע על חבר טוב, חיים כצמן מחולית, שאיננו איתנו עוד.
את שני הנופלים משלומית אני מכיר בפניהם.
חבר טוב ניצל מהטבח בניר-יצחק.
חבר של המשפחה ניצל מהטבח בבארי.

אני בטוח שאשמע עוד הרבה בשורות טובות ורעות סביב הטבח במועצה אזורית אשכול.

הלב מתפוצץ. הכאב יושב בו כל היום. אני עוד לא מתחיל לעכל את אירועי השבוע האחרון.

דרך ההתמודדות שמצאתי היא להתעסק בקידום מעקף - קהילת קוד פתוח שהקמתי. ככל יכולתי אני מקדם את אתר האינטרנט החדש של הקהילה, שפתחתי בימים האחרונים, וכל פעילות נוספת של הקהילה שאפשר לקדם אני מקדם.
אם מגיעה בקשה לסיוע שקשורה למלחמה, היא כמובן מקבלת עדיפות ופרסום לחברי הקהילה.

מה שקשה לי זה הבדידות.

אני עושה את הפרוייקט הזה לבד, בלי שותפים. וזה קשה עבורי.

אם אתם מכירים אנשים שיהיו מעוניינים להצטרף כשותפים לפרוייקט הזה - יעזור לי מאד. מאחל לכולנו שנדע ימים טובים.

אני שמח שאני יודע שאני מוקף בחברים טובים, למרות שבסופו של דבר במצב הנוכחי, שאני אמור בכלל לחפש עבודה, אני פחות חווה את הסביבה של החברים באופן מיידי ויומיומי.

קישור לפוסט בפייסבוק

פוסטים בעברית

האם אתה מכור לרשתות חברתיות?

לפני השאלה הזאת צריך לשאול מה זה בכלל התמכרות.

אני מגדיר התמכרות כמצב בו אדם עוסק במשהו באופן שפוגע בשאר המרכיבים בחיים שלו.
פעילות אינטנסיבית בתחום מסויים אינה מעידה על התמכרות.
מסי ורונאלדו אינם מכורים לכדורגל. הם מתפרנסים ממנו די יפה.
הרב עובדיה לא היה מכור ללימוד תורה (למרות שפעם נפל מסולם כי התחיל לקרוא ספר ושכח שהוא עומד על סולם).
גם איילון מאסק הוא לא מכור לעבודה, הוא פשוט לא מפסיק לעבוד.

בכל אופן לדעתי אם מישהו מתוך בחירה ומודעות לוקח משהו ברצינות ואינטנסיביות יתירה.
זה בסדר.
התמכרות זה כשאדם רוצה לנווט את החיים שלו לכיוון אחר אבל חומרים או דפוסי התנהגות מובילים אותו בדרכים אחרות.


אני אוהב את הפעילות ברשתות החברתיות ויכול להתעסק בזה המון במהלך היום.
בזכות פייסבוק קיבלתי המון הזדמנויות ויצרתי הרבה קשרים. אני מעריך ששימוש מופחת יפגע בזה. אבל העבודה מחייבת…
עכשיו שצימצמתי את השימוש שלי אז כבר יהיה קשה לומר שאני מכור.
אלא אם כן אני אשבר, ואז דווקא ההוכחה תהיה לטובת הצד השני.
ימים יגידו.


ואתה - מכור? (מוזמנים לשתף במחשבות שלכם).

קישור לפוסט המקורי בפייסבוק

מחשבות למכירה

אם אין כל חדש תחת השמש, אז למה החדשות כ"כ מעניינות אותנו? יש בכלל חידוש בחדשות הללו?

מדי שעה נעצרים שידורי הרדיו ומעדכנים אותנו ב- ‘חדשות’. כ"כ חשוב לדעת מה קורה בעולם, ואי אפשר להישאר שעה אחת בלי עדכון. הרדיו שייך לדור הישן, מי שהתקדם מקבל עדכונים לסמארטפון כל חמש דקות, ואז הוא באמת מעודכן.

אך ההתעדכנות הבלתי פוסקת לא גורמת לנו להיות מחוברים למציאות, אלא מנותקים מהמציאות. אמנם כל אדם מושפע מההתנהלות של ראשי המדינה, והחלטות שמתקבלות בממשלה ובכנסת עלולות להשפיע גם על כל אחד מאיתנו, אבל ההשפעה הזו זניחה לעומת מהלך החיים השוטף שלנו שמושפע בעיקר מההחלטות האישיות שלנו.

לדעת מה בדיוק קורה בממשלה ובכנסת לא יקדם אותנו להיות אנשים יותר טובים ומאושרים. הידיעות בחדשות גם לא מאפשרות לנו להשפיע על החלטות הרשויות, ואפילו לא עוזרות לנו להבין מה באמת קורה, כי רוב הדברים המשמעותיים במדינה קורים מתחת לשולחן בלי שהציבור ישמע עליהם בכלל.

אז בשביל מה לשמוע חדשות? באמת אין זה אלא יצר הרע. אנחנו נהנים, כיף לשמוע חדשות. זה נחמד להתעצבן על ראש הממשלה ולדעת שאין לכעס הזה שום משמעות ואף אחד לא נפגע עכשיו מכך שאני כועס. זה נחמד להתנתק מהמציאות האפרורית מלאת הטרדות שסובבת אותנו ולפגוש עולם עוצמתי ולא מחייב. הרדיו, העיתון (כולל עיתוני-עלוני השבת) והטלויזיה (כן, גם סרטונים באינטרנט זה בעצם טלויזיה) הם נעימים ואינם דורשים מאמץ. פשוט כיף. אז למה לא?

כי אנחנו משלמים על הכיף הזה, גם אם לא באופן ישיר. אנחנו נוסעים ברכב, ובלאו הכי אין מה לעשות וצריך להיות מרוכז בנהיגה ולא להתעפץ, אז נדליק רדיו. אבל כשהדלקנו את הרדיו בחרנו למכור את כח המחשבה שלנו לעורכי התוכניות של הרדיו.

כמעט בלתי אפשרי לשמוע תוכנית ברדיו ולא לחשוב אחר כך על מה שנאמר בה. אחרי שאתה שומע שמאלני שופך את כל דעותיו אתה לא יכול שלא לחשוב לעצמך כמה מצבנו עגום, וכיצד יש להילחם בדעות הרעות הללו. אחרי הפרסומת תזמזם את הדקלומים הקופצניים סביב המוצר הנחשק, וגם תחשוב האם חשבת אי פעם לקנות אותו. אחרי תוכנית על כלכלה תמשיך לחשוב על התוכנית שלך להצלת המשק הישראלי. ואחרי תוכנית טיפשית של ד"שים אולי תחשוב- מה בעצם עשו שם בתוכנית הזאת במשך שעה???

אבל כמעט אף פעם לא יקרה לך אחרי תוכנית רדיו שתשאל את עצמך- איך אני נעשה אדם יותר טוב?

למכור את המחשבה שלנו בשביל ההנאה הרגעית של העיתון והרדיו זה לא מחיר משתלם. אנחנו צריכים לבחור בעצמנו על מה לחשוב, והיום זה בהחלט אפשרי. קודם כל סור מרע ואל תכניס הביתה עיתונים ועלונים, בזמן נסיעה אל תפעיל רדיו, במקום זה אפשר לשמוע שיעורי תורה קלילים או שירים שיש לך ואתה אוהב. במקום עיתונות אפשר לקרוא ספרים שאנחנו בחרנו לקרוא ובאמת מועילים לנו, בין בקודש ובין בחול.

אני לא חושב שכל אחד יכול כל היום ללמוד תורה בעיון ובשקידה ולא להיחשף לתוכן אחר. אבל אם יש לך כח לשמוע רדיו או לקרוא עיתון, אז בהחלט אתה יכול למצוא צלילים אחרים לשמוע או תכנים אחרים לקרוא. אמנם צריך קצת יותר מאמץ כדי לסדר שיהיה אפשר לשמוע ברכב שיעורי תורה ושירים שאתה אוהב, וצריך קצת להתאמץ למצוא ספר נחמד לקרוא במקום עיתון. אבל המאמץ הזה שווה.

בסופו של דבר, לחשוף את עצמנו לתוכן שישמח וירומם אותנו, זה הכיף האמיתי. זה העדכון האמיתי והחיבור האמיתי למציאות.

לָמָּה השילוב בין תורה לחיי המעשה הוא חשוב?

פעם אחת, לפני שנים רבות, הזדמן לי להיפגש עם יהודי כופר, מהסוג החמור ביותר לטעמי. אותו יהודי יקר היה בוגר ישיבת הסדר, הוא הכיר את תורת הרב קוק באופן בסיסי, ואעפ"כ בסופו של דבר בחר לוותר על דרך התורה. האידאולוגיה בה החזיק היתה שעולם הקודש מנותק מעולם החול והחיבור ביניהם הוא שקר, כדרכו של ישעיהו ליבוביץ'.

בעוד אצל רוב החילונים כיום התחושה שלי היא שהגורם המכריע שמרחיק אותם מהיהדות זה הבורות. כלומר אם היו מכירים את היהדות בצורה אמיתית היו מזדרזים להתחבר אליה. אבל אצל היהודי הזה ראיתי משהו שונה, הוא הרי הכיר את העולם היהודי, למד בישיבה, ומדוע עזב?

לכן שאלתי אותו: הרי אתה מכיר את תורת הרב קוק, מדוע אין אתה מאמין שאפשר לחבר בין הקודש והחול?

הוא ענה לי בסיפור.

אחד העילויים בישיבתו, מתמיד עצום שכל השאלות הקשות במהלך הלימוד היו מתנקזות אליו, פנה בסוף הלימודים בישיבת ההסדר ללימודים אקדמיים ועבודה משרדית. לאחר כשנתיים נערך מפגש בוגרים. לא עבר זמן רב מאז למד אותו עילוי בישיבה, הוא לא הלך לעבוד בחוף הים או במקום פריצות אחר, סך הכל שנתיים של לימודים ועבודה משרדית. אבל אחרי השנתיים הללו לא היה שום קשר בין השנים שעשה אותו בחור בישיבה ובין מצבו לאחר שנתיים מחוץ לישיבה.

מכאן למד שותפי לשיחה שהדיבורים בישיבה מאד יפים ומלהיבים, אבל הם כמו פול-גז בניוטרל- נשארים במרחב המצומצם מאד של הישיבה ולא קשורים למציאות. אפילו עבודה משרדית פשוטה מרסקת את העילוי של הישיבה. אז על מה בדיוק הם מדברים שם כשהם רוצים לחבר את הקודש אל החול?

אל בן שיחי לא היה לי מה להשיב. את בחירתו הרעה הוא כבר בחר, ולחזור שוב על ההסברים המפולפלים של הישיבה על כך שגם הנסיגות והכשלונות הם חלק מתהליך הגאולה, זה לא מה שישכנע אותו.

אבל אל עצמי אמרתי שהנושא הזה חייב להיות מטופל. אי אפשר להשאיר את כל מי שלא לומד בישיבה בלי הדרכה תורנית עמוקה ומקיפה. אם לא נברר את הסוגיות המעשיות הללו בצורה מעמיקה, נוכל להמשיך לדבר עוד שנים רבות על האידיאל הגדול של חיבור הקודש והחול, ובטוחים אנו שאכן לבסוף כפי שהועידה לנו ההשגחה האלוקית נזכה להיות ‘ממלכת כהנים וגוי קדוש’. הקודש והחול יתאחדו. אולם אם נברר את הנושא נוכל לקצר את התהליך.

הישיבות עוסקות בהצמחת תלמידי חכמים, וזו המשימה הכי חשובה שיש. אלא שאין זה מבטל את חשיבותן של משימות אחרות, חשובות פחות. אחת המשימות זה להצמיח בעלי-בתים עובדי ד’. התחושה שלי היא שהעיסוק בתחום זה לוקה בחסר. יש עיסוק נרחב בהדרכה לבני הישיבות, אך בחיפוש באוצר החכמה (ספריה ממוחשבת של כ-50,000 ספרים) לא הצלחתי למצוא כמעט חומר כתוב שעוסק בהדרכה למי שאינו בן ישיבה.

במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. אז אשתדל אני לכתוב ולברר.

יהי רצון שיזכנו הקב"ה ויאר עינינו שנזכה ללכת בדרכיו בכל דרכינו, והוא יישר אורחותינו.