פוסט אישי 7
כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.
אני מיואש מהמצב במדינה.
היה שלב לפני המלחמה שקראתי לממשלה ‘ממשלת החורבן’.
אמרו לי שזה חריף מדי, אז הפסקתי להשתמש בביטוי הזה.
לצערי התברר שהביטוי הזה דווקא נכון.
כרגע אין מה לעשות.
ברגע שיתחיל קמפיין מסודר להפלת ממשלת נתניהו אני אצטרף אליו ככל יכולתי.
הלוואי שאיכשהו התפקוד של הממשלה ישתנה. אבל זה לא ריאלי.
אני גם לא אופטימי שהממשלות הבאות יצעידו את ישראל לעתיד חדש.
תומכי הממשלה הנוכחית הם עדיין כח פוליטי מאד חזק, ואני בספק אם האסון של המלחמה הזו יפקח את עיניהם. אני חושש שזה רק יעודד לקדם אותם יוזמות יותר הרסניות לעתיד מדינת ישראל, כמובן מתוך כוונות טובות, פלוס אופורטוניסטים שרוכבים על הכוונות הטובות האלה.
מנסה להתמקד בתקופה הקרובה בפרוייקטים האישיים שלי,
כלומר בעיקר בקידום קהילת מעקף.
לחלום שיהיה טוב תמיד אפשר.
גם אם המציאות נראית קודרת.
