פוסט אישי 6
כך נפתח הפוסט בפייסבוק: #פוסט_אישי_עבור_חבריי, אני זורק פה על המקלדת תחושות, בלי ניסיון לסדר אותם יותר מדי. אשמח מאד לתגובות מכל סוג.
הכותרת הזו בידיעות אחרונות מדאיגה אותי.
אני מעריך את עצמי על היכולת לתפקד גם בתוך חוסר הודאות הגדול אליו נקלענו.
ועדיין, התחושה היא קשה, ומבחינת הדאגה לעתיד היא רק מתחזקת.
אני אפילו לא מצליח לבטא במלים את עוצמת אי-הוודאות.
מרגיש שהעתיד פשוט הפך להיות פתוח לגמרי.
הלוואי שהחיים ימשיכו כרגיל בסופו של דבר, וכך אני מתנהל.
אבל ברקע, במחשבות שנמצאות בחלק האחורי של המוח, יש תחושה מתמדת ששום דבר כבר לא יציב. אי אפשר כבר לומר שום דבר בטוח לגבי עתיד מדינת ישראל.
נותר רק לקוות לטוב.